העולם חווה בימים אלה את אחת מתופעות העברת ההון הגדולות בהיסטוריה: דורות שלמים של בני דור ה״בייבי-בום״ – האנשים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה – הולכים ומתבגרים, והונם העצום מתחיל לעבור הלאה.
בניו זילנד לבדה מדובר בהיקף עתק של 27 מיליארד דולר ניו זילנדי ב-2024 בלבד, והתחזיות מדברות על העברה כוללת של 1.6 טריליון דולר עד שנת 2050.
למרות זאת, כמעט כל הכסף הזה יגיע, שוב ושוב, לאותם אנשים – הילדים והמשפחה הקרובה.
דו״ח חדש של חברת הייעוץ JBWere מראה כי רק 1.3% מהירושות כיום מופנות לארגוני צדקה, לעומת כמעט 99% מהעיזבונות שממשיכים לעבור לדורות הבאים של המשפחה.
ג’ון מקלאוד, מחבר הדו”ח הראשי ויועץ בכיר ב-JBWere, הסביר בריאיון ל-Nine to Noon כי מדובר בתופעה מוכרת ועמוקה. ״כשאנשים יושבים מול עורך דין כדי לכתוב צוואה – וזה קורה אולי שלוש פעמים במהלך החיים – הם כמעט תמיד פשוט מחלקים את הכסף לפי מספר הילדים״, הוא אומר. ״הם לא עוצרים לחשוב על תרומה רחבה יותר לחברה או על הערכים שהם רוצים להעביר הלאה, לא רק את הכסף״.
לדבריו, גם כאשר מדובר במשפחות אמידות מאוד, התרבות המקומית מתמקדת בהעברת ההון לילדים. ״אפילו אם נגדיל את התרומות פי שניים, עדיין רוב מוחלט מהירושות יגיע למשפחה, פשוט כי זה מה שרוב האנשים עושים מתוך הרגל״.
ניו זילנד – מדינה עשירה, אבל קמצנית בצוואות
הנתונים בדו”ח מדגישים פער בולט בין היכולת הכלכלית לתרום לבין המעשה בפועל. ניו זילנד נמצאת במקום השביעי בעולם בעושר ממוצע לנפש – נתון שמציב אותה בין המדינות העשירות ביותר בעולם – אך שיעור התרומות מהעיזבונות נמוך משמעותית מהממוצע במדינות רבות אחרות.
מקלאוד מציין כי למרות פערים כלכליים שהולכים ומתרחבים, ניו זילנד מדורגת גבוה גם במדד העושר החציוני, כלומר הפיזור הכלכלי בה טוב יחסית. ״בניגוד לארה”ב, שבה הפערים החברתיים גדולים יותר, אצלנו העושר מחולק בצורה קצת יותר שוויונית – וזה אמור לסייע גם לתרבות הנתינה. אבל בפועל זה עדיין לא קורה״, הוא מוסיף.
320 מיליון דולר בשנה לתרומות
היום, סך התרומות דרך עזבונות מסתכם בכ-320 מיליון דולר בשנה. אלא שב-JBWere סבורים כי אם התרבות תשתנה, הסכום הזה יכול לזנק לפי שלושה. ״אם רק נגדיל את שיעור ההעברה לצדקה ל-2% או 3%, מדובר כבר על מיליארד דולר לשנה בתוך 20 שנה – וזה בלי לפגוע ברווחת המשפחות״, אומר מקלאוד.
המשמעות למגזר החברתי עצומה: כיום, סך התרומות השנתי לעמותות ולארגוני צדקה בניו זילנד נאמד ב-4 מיליארד דולר. תוספת של 3 מיליארד דולר בעשרים השנים הקרובות יכולה לחולל מהפכה.
לדברי מקלאוד, אחד הפתרונות הוא לערב את המשפחה עצמה בשלב מוקדם יותר. ״אנחנו רואים אצל משפחות מסוימות שמתחילות לחשוב רחב יותר – לא רק כסף לילדים, אלא גם איך להוריש ערכים, אחריות קהילתית ותחושת שליחות. כשזה הופך לחלק מהשיחה המשפחתית – גם הילדים מקבלים יותר מאשר רק חשבון בנק מנופח״, הוא טוען.
ב-JBWere פועלת גם מחלקה ייעודית המעניקה ייעוץ לעמותות וקרנות פילנתרופיות, והחברה קוראת להכניס את נושא הנתינה לשיח המשפטי והמשפחתי כבר בתהליך כתיבת הצוואות. ״אחוז אחד נוסף בלבד יכול להפוך את היוזמה הזו לגל אדיר של תרומות לקהילה ולחברה״, הוא מסכם.
מה שקורה בניו זילנד הוא חלק ממגמה עולמית רחבה יותר – בארה”ב, באירופה ובאוסטרליה מתקיימים דיונים דומים על הצורך לשנות את דפוסי כתיבת הצוואות והורשת הכסף. במקביל, גוברים הקולות הקוראים לאמידים שביניהם – ובעיקר לדור הבייבי-בום – ״להשאיר אחריכם לא רק הון, אלא גם חותם חברתי״.
