מדינת ישראל סוערת ביממה האחרונה סביב פרשת חדר הכושר ביבנה, שבמרכזה הופצו סרטונים אינטימיים של מתאמנות ללא ידיעתן. הפרשה מציפה שאלות קשות על פרטיות בעידן הדיגיטלי.
מדובר במקרה קיצוני של פגיעה בפרטיות, שבו פריצה למצלמות האבטחה הובילה להפצת חומרים אישיים ברשתות החברתיות – מעשה שעלול לגרור עונשים כבדים על האחראים.
עו”ד ישראל גולדמן, מומחה לדיני סייבר ופרטיות, מסביר בשיחה עם ׳בלאק כארד׳ כי הפרשה ממחישה כיצד התקדמות הטכנולוגיה והזמינות של מצלמות אבטחה מייצרות אתגרים בתחום הפרטיות. מצד אחד, עסקים נדרשים להגן על לקוחותיהם ולשמור על רמת אבטחה גבוהה של המידע שהם מחזיקים. מצד שני, הפריצה למערכת האבטחה והפצת הסרטונים יוצרת שרשרת של עבירות פליליות שהמעורבים בהן עלולים לשאת בהשלכות כבדות.
״פריצה למצלמות האבטחה היא עבירה פלילית שעונשה עשוי להגיע לכמה שנות מאסר״
לדבריו של עו״ד גולדמן, מצלמות אבטחה הן אמצעי טכנולוגי הפועל באמצעות תוכנה, ולכן הן נכללות תחת חוק המחשבים. לדבריו ״כל חדירה ללא הרשאה למערכת מחשוב – ובכלל זה מצלמות אבטחה – היא עבירה פלילית חמורה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, ודינה עד שלוש שנות מאסר״.
אך בכך לא מסתיימת האחריות. ״מי שפרץ למצלמות עלול להימצא אחראי גם להפרת חוק הגנת הפרטיות, הקובע כי כל פרסום של תיעוד אינטימי של אדם שצולם ברשות היחיד, ללא הסכמתו, מהווה עבירה פלילית חמורה שעונשה עד חמש שנות מאסר״, הוסיף.
מלבד העברות הפליליות, טוען גולדמן כי ״לנפגעות יש גם עילה לתבוע פיצוי של עד 50,000 ש”ח ללא צורך בהוכחת נזק״.
כמו״כ הוא מדגיש כי גם הציבור הרחב עלול להיות חשוף לתביעות אם הוא מפיץ את הסרטונים. ״הרבה אנשים לא מודעים לכך, אבל גם אם הסרטון כבר הופץ ברשת, העברתו הלאה נחשבת לעבירה פלילית. כלומר, גם מי שלא היה מעורב בפריצה או בצילום – אבל שיתף את התוכן – עלול למצוא את עצמו נתבע. זהו סעיף 2(10) לחוק הפרטיות האוסר פרסום או מסירה של דבר שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות״.
הפרטיות היא זכות חוקתית
הפרשה עוררה דיון ציבורי סוער, וחלק מהתגובות ברשתות החברתיות טענו כי לבני זוגן של הנשים המתועדות יש זכות לדעת על כך. אלא שלדברי עו”ד גולדמן, החוק הישראלי לא מכיר בזכות שכזו. ״בישראל אין זכות לדעת מה עושה אדם ברשות היחיד. להפך – הזכות לפרטיות היא זכות יסוד, המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט העליון קבע בפסק דין ‘הלכת דיין’ כי מדובר בזכות חוקתית מוגנת״.
לדבריו, אפילו חוק חופש המידע, שמעניק לציבור זכות לגישה למידע ציבורי, מחריג במפורש מידע פרטי. ״גם אם הסרטון מעורר עניין ציבורי, אין בכך כדי להכשיר את הפצתו או להצדיק פגיעה בזכויות הפרט של המצולמות, וגם אם יש מי שמעוניין לדעת האם בן זוגו בוגד בו – החוק לא מקנה לו זכות לדעת זאת״, הוסיף גולדמן.
״בעלי חדר הכושר חשופים לתביעות – ובחקיקה שתיכנס לתוקף בקרוב – גם לקנסות רגולטוריים״
עו”ד גולדמן מצביע על היבט נוסף שעשוי להיות משמעותי: האחריות המשפטית של חדר הכושר עצמו. ״אם מערכת האבטחה של המקום לא הייתה מוגנת כראוי, בעלי המכון עלולים למצוא את עצמם חשופים לתביעות אזרחיות מצד הנפגעות״.
כזכור, בשנה שעברה אושר בכנסת תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, אשר ייכנס לתוקף באוגוסט הקרוב. ״התיקון החדש מחמיר את חובות האבטחה של גופים המחזיקים במידע אישי. ארגון שלא מאבטח את הנתונים שלו בצורה מספקת יוכל להיקנס במאות אלפי שקלים ואף להיתבע בסכומי עתק״, מזהיר עו״ד גולדמן.
עם זאת, מידת האחריות של חדר הכושר תלויה גם באופי המערכת. לדבריו, ״אם המצלמות שמרו תיעוד של המצולמות, אז מדובר במאגר מידע שחלים עליו חובות מחמירות. לעומת זאת, אם המצלמות פעלו רק לצורך צפייה בזמן אמת, האחריות המשפטית פחותה – אך עדיין קיימת״.
״פרצת אבטחה היא לא שאלה של אם, אלא של מתי״
עו”ד גולדמן מסכם כי פרשת חדר הכושר ביבנה היא תמרור אזהרה לעסקים המחזיקים מידע רגיש על לקוחות ומשתמשים. ״ככל שהמידע שארגון מחזיק רגיש יותר, כך הוא מהווה מטרה אטרקטיבית יותר לפריצות סייבר, וחשיפותו מהוה נזק משמעותי יותר. בעולם הפריצות וההאקרים של היום, משבר אבטחה הוא לא שאלה של אם – אלא של מתי״.
לדבריו, ״בעלי עסקים ומנהלים צריכים להיערך מראש, לוודא שהאבטחה שלהם עומדת בתקנים המחמירים של חוק הגנת הפרטיות, תקנותיו והוראות הרגולציה הרלוונטיות, ולהתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום. עדיף להשקיע מראש בהגנה משפטית נכונה, מאשר להתמודד עם תביעות ועיצומים בשלב מאוחר יותר״.
עו”ד גולדמן מסכם: ״הזכות לפרטיות היא אחד העקרונות הבסיסיים ביותר של חברה מתוקנת. מי שיפר אותה – בין אם מדובר בפריצה, בהפצה בלתי חוקית או באבטחה רשלנית – עשוי למצוא עצמו נושא באחריות המשפטית למעשיו״.
בשורה התחתונה: מי חשוף לאחריות משפטית בפרשת מכון הכושר ביבנה?
הפורץ למצלמות – צפוי לעונש של עד 8 שנות מאסר ולתביעות אזרחיות. מפיצי הסרטונים – כל מי ששיתף או הפיץ את התוכן חשוף לעונש מאסר של עד 5 שנים ולתביעות אישיות מצד הנפגעות. בעלי חדר הכושר – אם המצלמות לא הותקנו לפי הוראות הרגולציה או לא אובטחו כראוי, ייתכן שהם חשופים לתביעות אזרחיות, ובקרוב, עם כניסת תיקון 13 לתוקף, גם לעיצומים רגולטוריים.