בכל שנה, כאשר נחשפים המועמדים לפרס נובל לשלום, מתעוררות תקוות רבות ברחבי העולם לקידום שלום עולמי. אך עבור רבים, ובעיקר בקרב תומכי ישראל, המועמדים לשנת 2024 מחדדים את הביקורת כלפי הפרס, שנראה לעיתים כזירה פוליטית יותר מאשר כלי אמיתי להכרה בהישגים יוצאי דופן בתחום השלום. מועמדותו של מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, מהווה דוגמה בולטת לכך.
גוטרש הצליח לעורר זעם בקרב הציבור הישראלי לאחר התבטאותו בעקבות מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, כאשר אמר: "המתקפה הזאת לא התרחשה בחלל ריק". אמירה זו נתפסה בישראל כהענקת לגיטימציה למעשה הטרור, שכלל רצח המוני של אזרחים חפים מפשע, נשים וילדים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב בחריפות כשאמר: "אין שום תירוץ לטרור… ילדים שנרצחו, נשים שנאנסו, תינוקות שנשרפו חיים – כל זה נובע משנאה טהורה, שום הסבר לא יתקבל לכך".
אך זהו רק חלק מהמתח המתמשך בין ישראל לבין גוטרש, שבמהלך כהונתו נתפס בישראל כמי שמוביל ארגון עוין לישראל. תחת הנהגתו, האו"ם נוקט גישה שמגנה שוב ושוב את ישראל על פעולותיה בעזה ובגדה המערבית, מבלי לקחת בחשבון את פעולות הטרור שנמשכות נגד אזרחי ישראל. בעבר, גוטרש התבטא שהמצב ההומניטרי בעזה הוא "בלתי נסבל", והאשים את ישראל במצור, תוך התעלמות מוחלטת מהשלטון האלים של חמאס ברצועה ומהאיום הקבוע שהוא מהווה על אזרחי ישראל.
ראש הממשלה נתניהו ציין לא פעם שהאו"ם הפך "למכונת גינויים נגד ישראל". בהתבטאויות נוספות, הוא הביע אכזבה מהעובדה שהארגון מתמקד כל כך בביקורת על ישראל, בזמן שארגוני טרור פלסטיניים ממשיכים לתקוף אזרחים ישראלים מבלי גינוי אמיתי מצד הקהילה הבינלאומית.
לצד מועמדותו של גוטרש, גם מועמדותה של סוכנות הסעד של האו"ם לפליטים הפלסטינים (UNRWA) מעוררת כעס בקרב תומכי ישראל. סוכנות זו, שמאז הקמתה נועדה לסייע לפליטים הפלסטינים, זוכה לביקורת רבה בשל טענות לקשרים עם פעילי טרור ובהאשמות שהיא מסייעת להנצחת מצב הפליטות, במקום לפעול לפתרון בר קיימא. עבור תומכי ישראל, הענקת פרס נובל לשלום לארגון כמו UNRWA תהווה אישור להתנהלותו הבעייתית ותחזק את המסר המעוות שישראל היא האשמה הבלעדית במצב.
נראה כי פרס נובל לשלום, שבעבר נחשב לכלי המכיר במאמצים יוצאי דופן לקידום שלום בעולם, הולך ומאבד מאמינותו בעיני תומכי ישראל. במקום לשמש אמצעי להכרה במאמצים ממשיים לשיפור המצב העולמי, הוא נתפס יותר ויותר ככלי פוליטי שמקדם אג'נדות מסוימות. כאשר דמויות כמו אנטוניו גוטרש וארגונים כמו UNRWA מועמדים לקבלת הפרס, עולה התחושה שפרס נובל לשלום לא מקדם את השלום האמיתי, אלא משרת אינטרסים פוליטיים שלא משקפים את המציאות המורכבת בשטח.
