היום (21 באוקטובר), חוגג ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את יום הולדתו ה-75. לאורך עשרות שנים הוא שומר על מקומו בצמרת הפוליטית של ישראל, מנווט בין משברים, הישגים פוליטיים ותהפוכות אישיות ופוליטיות. דרכו של נתניהו הפכה אותו לדמות מעוררת השראה, למודל של עמידות והישרדות פוליטית יוצאת דופן, ששום מכשול לא הצליח להוציאו מהמשחק.
תחנות חייו המרכזיות של נתניהו משקפות את מסלולו הייחודי – החל מהשירות הצבאי היוקרתי בסיירת מטכ”ל, דרך שליחותו הדיפלומטית בארצות הברית, ועד לקריירה הפוליטית המפוארת והארוכה שלו, בה הצליח להיבחר לראשות הממשלה חמש פעמים, יותר מכל מנהיג אחר בתולדות ישראל. דרכו רצופה בתהפוכות ובאתגרים, ובכל פעם שנתניהו נראה היה כעומד בפני סיום דרכו הפוליטית – הוא חזר וביתר עוצמה.

בנימין נתניהו נולד בתל אביב בשנת 1949 למשפחת נתניהו, משפחה בעלת מורשת עמוקה של מנהיגות ואקדמיה. אביו, ההיסטוריון פרופ’ בנציון נתניהו, היה מהחוקרים המובילים בתחומו, וכבר מגיל צעיר למד בנימין את ערכי הלאומיות והמסירות לעם היהודי. אחיו הבכור, יוני נתניהו, היה הקצין הבכיר שנהרג במבצע אנטבה ב-1976, אירוע שנחשב לאבן דרך מכוננת בחייו האישיים והציבוריים של נתניהו.
השירות הצבאי של נתניהו בסיירת מטכ”ל היה תחילתו של מסלול פיקודי מרשים, אך האירועים שחוו אחיו יוני, מותו ואומץ ליבו הפכו לסמל עבורו, ועיצבו את השקפתו לגבי האתגרים הביטחוניים של ישראל. האובדן האישי העמוק הותיר חותם בל יימחה בחייו של נתניהו, והפך אותו לדמות נחושה עוד יותר במאבקו על ביטחונה של מדינת ישראל.
לאחר סיום לימודיו במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT), החל נתניהו את דרכו בזירה הדיפלומטית כשגריר ישראל באומות המאוחדות (1979-1984). כהונתו באו”ם הייתה לא פחות ממבריקה. שם הצליח נתניהו לבסס את עצמו כקול תקיף וחד עבור מדינת ישראל, ותוך כדי הפך לדמות ידועה ומכובדת בזירה הבינלאומית. הופעותיו באו”ם היו כריזמטיות, והוא ידע להשתמש בזירה זו כדי להציג את עמדותיה של ישראל בצורה ברורה וחדה. היכרותו המעמיקה עם העולם הדיפלומטי ועם הקהיליה הבינלאומית העניקה לו כלים פוליטיים קריטיים שבאו לידי ביטוי בשנים המאוחרות יותר, כשהפך למנהיג ישראלי שמנהיגי העולם רואים בו בעל ברית אסטרטגי.

בשנת 1988 חזר נתניהו לישראל ונבחר לכנסת מטעם הליכוד, שם החל לבסס את מקומו בפוליטיקה הישראלית. בתוך זמן קצר קיבל את תפקיד סגן שר החוץ, ומאוחר יותר, ב-1993, נבחר לראשונה ליו”ר הליכוד. הבחירות לראשות הממשלה ב-1996, שבהן ניצח את שמעון פרס לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, סימנו את כניסתו לעידן של שלטון ממושך ומתמשך, שרק הלך והעמיק עם השנים.
הניצחון של נתניהו בבחירות אלו סימל את תחילת עידן חדש בפוליטיקה הישראלית. הסגנון הנחוש שלו, לצד יכולותיו הרטוריות הבלתי רגילות, ביססו אותו כדמות שמסוגלת לא רק למשול, אלא גם לשרוד בזירה הפוליטית הקשוחה בישראל.
שיא נוסף במבחני ההישרדות של נתניהו הגיע כאשר נפתחה נגדו סדרת חקירות פליליות. במרכזן, האשמות שנגעו לשחיתות, קבלת טובות הנאה, ותיקים שהפכו למוקד עניין פוליטי וציבורי משמעותי בישראל – הידועים כ”תיקי 1000”, “תיק 2000” ו”תיק 4000”. נתניהו, תחת חקירה מתמשכת, מצא את עצמו נאלץ להילחם לא רק בזירה המשפטית, אלא גם בזירה הציבורית, שם התקשורת והמערכת הפוליטית – בייחוד השמאל – הפכו את נושא החקירות למאבק פוליטי חסר רחמים.
בזמן הזה, נתניהו התמודד עם התקפות חסרות תקדים מצד התקשורת הישראלית, שהציגה את החקירות כקריסה פוליטית אפשרית. כל דיווח נוסף או עדות חדשה עוררו סערה בתקשורת והובילו לקריאות לפרישתו, אך נתניהו סירב להיכנע ללחץ. הוא הציג את החקירות כ”רדיפה פוליטית” של השמאל ושל המערכת המשפטית, כשהוא משתמש ברטוריקה חריפה כדי לשמור על בסיס התמיכה שלו יציב ומחויב.
למרות כל זאת, נתניהו לא רק שהצליח להימנע מלהתמוטט פוליטית, אלא אף חיזק את מעמדו בציבור. הציבור הימני, ובעיקר תומכי הליכוד, ראו בו קורבן של מערכת מושחתת שמנסה להדיח את מנהיגם, והמשיכו לעמוד לצדו גם ברגעים הקשים ביותר. נתניהו הצליח שוב להוכיח את כושר ההישרדות הפוליטי שלו – ולמרות שהמשפט נמשך, הוא נבחר פעם נוספת לראשות הממשלה בשנת 2023.
במשך כהונתו הארוכה, עמד נתניהו בפני מספר רב של משברים ביטחוניים, אך אחד הבולטים ביותר היה העימות הדרמטי בשנת 2024, אשר פרץ בעקבות טבח מחבלי החמאס בשבעה באוקטובר והמלחמה שהתלקחה גם בגבול הצפון. במהלך הלחימה, נתניהו נאלץ להתמודד עם החלטות קשות בתחום הביטחוני, כאשר חלקים נרחבים של המדינה היו תחת מתקפת רקטות כבדה, מה שהוביל להרוגים ופצועים.
מנהיגותו של נתניהו בזמן הזה שעדיין המלחמה בעיצומה מתאפיינת בחתירה להפסקת אש שתשמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, לצד מאמץ להימנע מהסלמה רחבה יותר שתגרור את ישראל לעימות עם כוחות נוספים באזור. במקביל, הוא מנהל יחסים קרובים עם הממשל האמריקאי והקהילייה הבינלאומית במטרה לשמור על תמיכה בינלאומית במהלכי ישראל. למרות הביקורת שהופנתה כלפיו מצד האופוזיציה ומתקפות התקשורת, נתניהו הצליח להוביל את המדינה בעיצומו של משבר דרמטי זה.

בתקופה זו, ישראל חיסלה את חסן נסראללה מנהיג חיזבאללה ואת יחיא סינוואר מנהיג חמאס ועוד שורה ארוכה של בכירים בארגוני הטרור. החיסולים הללו ירשמו לנצח על שמו של נתניהו, כמו שמחדל השבעה באוקטובר ייזכר לו לעולם.
בנקודת זמן זו, סגולת ההישרדות הפוליטית של נתניהו מעוררת השראה. הוא עמד בפני עשרות משברים פוליטיים, אי-אמון ציבורי, ביקורת תקשורתית נוקבת ואפילו חקירות פליליות, אך תמיד ידע כיצד להתמודד, לחזור ולהתאושש – ולא רק לשרוד, אלא גם לגדול ולהעצים את השפעתו הפוליטית.
הכריזמה הטבעית של נתניהו, בשילוב עם תכונה יוצאת דופן לניתוח המהלכים הפוליטיים בצורה קרה ומחושבת, הפכו אותו לראש ממשלה ששורד ומשגשג מול יריביו. הוא הצליח לבנות קואליציות ולשבור אותן, לנווט בין בעלי ברית פוליטיים ומדיניים, ולבסס את מעמדו גם מול מנהיגי העולם.
מכלל תחנות חייו, לא ניתן להתעלם משני אירועים מרכזיים שעיצבו את מורשתו של נתניהו: המאבק מול איראן והסכמי אברהם. המאבק הגלוי והממושך של נתניהו נגד התחמשותה הגרעינית של איראן היה לאחד המאבקים המרכזיים שלו בזירה הבינלאומית. הוא הקדיש שנים רבות במאמץ לעורר את דעת הקהל העולמית, להפעיל לחץ על ארה”ב ומדינות אירופה, ולמנוע הסכם עם איראן שיאפשר לה להמשיך לפתח יכולות גרעיניות. היום רבים מבינים שהוא צדק.
הסכמי אברהם, שהובילו לנורמליזציה בין ישראל למדינות ערביות שונות – איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו – נחשבים לאחת מההצלחות הגדולות של מדיניות החוץ שלו.
״תם עידן נתניהו״ – הבטיחו יריביו בזה אחר זה שוב ושוב, אבל במציאות – הם נעלמו מהזירה והוא עדיין חי, קיים ובועט.