הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, מזעזע את הסדר העולמי. סגנו, ג׳יי די וואנס ישב במינכן ונזף באירופאים, הנשיא מאיים על הטלת מכסים על אירופה, וכן, הוא זועם על כך שעולה הכלכלי של ברית נאטו, הברית הביטחונית של המערב, נופל על ארה״ב באופן חריג, ביחס לשאר בני הברית.
הנשיא נוטש את אוקראינה, ומקדם מגעים ישירים מול רוסיה במסגרת מפגש פסגה בריאד, סעודיה. במגעים אלו, לא ברור בכלל על איזה אינטרסים אירופאים הנשיא האמריקאי ישמור ועל איזה יוותר.
אז מה השינוי האמריקאי אומר לגבי השקעות?
שני מגזרים הולכים להרוויח מהעובדה שאירופה לא תסמוך עוד על ארה״ב.
המגזר הראשון: ביטחון. למרות הזינוק האדיר שהיו למניות הביטחון בישראל בשנים האחרונות, הביקושים העתידיים של מדינות אירופה עוד לא נספגו בתעשייה. מדובר בהוצאה ציבורית, שתהליך הקצאת המשאבים הוא ביורוקרטי וסבוך, משרדי האוצר יקצו, משרדי ההגנה יגייסו מומחים, ורק כשהצרכים יהיו מוגדרים והמימון יהיה זמין – הביקושים יספגו בתעשייה. מנגד, לתעשייה, בהגדרתה, יש מגבלת קווי ייצור, ומנהלי התעשייה, שהם מנהלים שמרנים בדרך כלל, ולא יזמים נוטלי סיכון, לפי שיקבלו החלטה להרחיב את קווי הייצור, הם יצטרכו לוודא שיהיה החזר להשקעתם.
אז איך משקיעים בביטחון?
יש שלושה סקטורים של ביטחון.
הסקטור הראשון הוא אמריקאי, הוא הסקטור החזק והיציב בעולם, המתבסס על כוחח הרכש של משרד ההגנה האמריקאי המתוקצב בכטריליון דולר בשנה. אך יתכן מאוד, שהתעשייה הזו, תפסיד חוזים בשל החשדנות האירופאית. אך עם זאת, חשוב לציין, שלפחות לטווח הבינוני והקצר – אין תחליף לתעשייה האמריקאית.
להלן רשימה, לדוגמה, של חברות אמריקאיות מתחום הביטחון:
Raytheon Technologies
TransDigom Group
Lokheed Martin
General Dynamics
הסקטור השני הוא הסקטור הישראלי. סביר שהסקטור הישראלי ימשיך ויצמח, משלוש סיבות. הסיבה הראשונה: בישראל יש טכנולוגיות חשובות, ואת חברת רפאל הנחשקת, סביר שיש לתעשייה הישראלית ביקושים ייחודיים. הסיבה השניה: עידן המלחמה בישראל מול עזה ולבנון בדעכיה, ומעתה, חלק מהתעשייה יפנה למכור את סחורתו ברחבי העולם במחירים גבוהים יותר, שכן, לצה״ל הרוכש המקומי יש ״שוט״ על התעשייה בדמות היתרי יצוא נשק, ולכן, סביר שצה״ל יודע לרכוש במחירים זולים יותר. כל זה, מבלי לדבר על רוח הפטריוטיות והציונות של חלק מראשי התעשייה. הסיבה השלישית: מדינת ישראל נתונה בטבעת חנק מדינית, עם תביעות בהאג. משקיע מן השורה אינו יודע את ההשלכות המלאות של הלחצים המדיניים, אבל הוא צריך להניח, בזהירות, שמדינת ישראל אינה ״פראיירית״ והוא בונה ומתפחת ייצור מקומי, ויש לה את הכלים להפוך את התעשייה לרווחית.
להלן רשימה, לדוגמה, של חברות ביטחון ישראליות:
אלביט מערכות
נקסט ויז׳ן
מנועי בית שמש
מספנות ישראל
ארית
פמס
עשות
תאת
אורביט
הסקטור השלישי הוא סקטור הביטחון האירופאי. סקטור זה נחשב לסקטור חולה. הוא סובל מבעיות ניהול, הקצאה משאבים, ניוון ואווירה ממשלתית וציבורית א-מלחמתית. השקעה בסקטור זה מעניינת מאוד, משום שכנראה הסקטור הזה יגרוף את שיעור הגידול המהיר ביותר של השקעות ורכש, אך יתכן שמרוב ניוון, וחלודה ניהולית, התעשייה לא תצליח להשתלט על כל הטוב הזה, ולהעביר את ההשקעות והרכש משורת ההכנסות לשורת הרווח ולספק למשקיעים את התשואה המובטחת.
להלן רשימה, לדוגמה, של חברות ביטחון אירופאיות:
בריטניה:
ROLLS ROYCE HLDG
BAE SYSTEMS
MELROSE INDUSTRIES
צרפת:
AIRBUS
SAFRAN
THALES
גרמניה:
RHEINMETALL
MTU AERO ENGINES
איטליה:
LEONARDO
הבהרה: כמובן, אין לראות ברשימה זו המלצה לפעולה, אלא כיווני חשיבה. יתכן שלמי מאלו שהשתתפו בכתיבה ובעריכה, מחקר וסיוע לכתבה זו, או למי מהמחזיקים או הקשורים לאתר ״BLACK CARD״ – יש אחזקות באחת החברות המוזכרות בכתבה.
