הורדת דירוג האשראי של ישראל מעלה שורה של שאלות לגבי עתידה הכלכלי של המדינה, ומצריכה ניתוח מורכב שמסתכל על מספר פרמטרים כלכליים רחבים. כפי שמקובל לנתח חברות בשוק, גם במקרה של ישראל יש להבחין בין שני חלקים עיקריים: הצד העסקי והצד הפיננסי.
בצד העסקי, המשק הישראלי עדיין נחשב חזק יחסית. הייצוא ממשיך להראות צמיחה מרשימה, שיעור התעסוקה נותר גבוה, והצמיחה הכלכלית נמשכת גם על רקע המלחמה ומצבי חירום שונים. ישראל ממשיכה להוביל בתחומים כמו טכנולוגיה, חדשנות ויזמות בינלאומית. המגמות הללו מצביעות על כך שישראל מצליחה לשמור על יתרונותיה היחסיים, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והייצוא, אשר עדיין מספקים לה יתרון כלכלי על מדינות רבות אחרות. חברות בינלאומיות עדיין בוחרות להקים מרכזי מחקר ופיתוח בישראל, והעולם ממשיך לזהות את הערך בידע ובחדשנות שיוצאים מהמשק הישראלי.
ההשפעה על השוק הפיננסי המקומי והבינלאומי ניכרת גם בשער השקל, שנמצא כעת ברמות נמוכות במיוחד.
עם זאת, הבעיה מתחילה בצד הפיננסי – בניהול המשאבים ובקבלת ההחלטות על ידי הממשלה והגורמים המנהלים. כאן, ניתן לראות תמונה מדאיגה יותר. מוסדות השלטון בישראל אינם מתמקדים באופן מספק באתגרים המרכזיים שיכולים להבטיח את עתידו של המשק, כמו השקעה במערכת החינוך, במדע ובאקדמיה. ההשקעה הנמוכה בתחומים אלו עלולה לפגוע ביכולתה של ישראל להמשיך ולייצר כוח אדם איכותי, מה שמוביל לחשש שכוח האדם המוביל במשק – זה שאחראי לחדשנות ולפיתוחים טכנולוגיים – יתחיל לעזוב למדינות אחרות שבהן יש תמיכה טובה יותר בתחומים אלו.
הורדת דירוג האשראי מצביעה על כך שהשוק הגלובלי מתחיל להראות סימני דאגה בנוגע ליציבות הפיננסית של ישראל. המשקיעים הבינלאומיים לא רק בוחנים את הנתונים הפיננסיים הנוכחיים, אלא גם את הכיוון אליו המדינה צועדת מבחינת ניהול כלכלי. אם מוסדות השלטון לא ישקיעו במקורות צמיחה מרכזיים כמו חינוך, מחקר וחדשנות, יש סיכון שהיתרון התחרותי של ישראל ייחלש בהדרגה. עודף התלות בהייטק ובחברות בינלאומיות עשוי להפוך לנקודת חולשה אם המדינה לא תשכיל לייצר תשתיות אנושיות ומחקריות שיתמכו בצמיחה ארוכת טווח.
ההשפעה על השוק הפיננסי המקומי והבינלאומי ניכרת גם בשער השקל, שנמצא כעת ברמות נמוכות במיוחד. ירידה בערך המטבע המקומי מעידה על חוסר אמון של השוק העולמי ביכולת של ישראל לשמור על יציבות כלכלית לאורך זמן, ועל עלייה בתשואות האג"ח הממשלתיות שמצביעות על עלויות גיוס חוב גבוהות יותר למדינה. זו אינדיקציה לכך שהשוק העולמי מתחיל לתמחר את הסיכון הפוליטי והכלכלי הגובר בישראל.
משקיעים שמתלבטים כיצד לפעול יכולים לחלק את הסיכון לשני תרחישים עיקריים. התרחיש הראשון הוא חזרה להשקעות מסיביות בחינוך, מחקר, אקדמיה ותשתיות אנושיות, מה שיאפשר לישראל לשמור על מקומה כמובילה בתחום הטכנולוגיה והחדשנות. במקרה כזה, המשקיעים שיאמינו במגמות אלו ויחליטו להשקיע בישראל יכולים להרוויח תשואות משמעותיות מהצמיחה החוזרת של המשק.
התרחיש השני הוא המשך ההתרחקות מהשקעות במקורות הצמיחה העיקריים הללו, מה שעלול להוביל לבריחת מוחות, עזיבת חברות בין-לאומיות, וירידה מתמשכת בהכנסות המדינה ובצמיחה הכלכלית. במצב זה, המשקיעים יתחילו לחפש מקומות אחרים להשקיע בהם, מה שעלול להחריף את המשבר הכלכלי הפוטנציאלי.
בהקשר זה, כל משקיע צריך לשקול את סיכוני השוק יחד עם יתרונותיו, ולנתח האם ההנהגה הפוליטית תדע לקבל את ההחלטות הנכונות שיבטיחו את עתידו של המשק הישראלי.
